"בן כלאיים"- סיפורו של חורק (חלק 2), מאת: "המספר"

הוא ידע שהיא מכירה אותו. הוא אף חשד שהיא יודעת. לכן, חיכה עד שתסתלק מהמקום ואז ממרום קומתו הזקופה של כ- 2 מטרים ומחצית, הוא רכן אל כפותיו הקדמיות והחל לצעוד בנחישות אל התינוק. ממרחק של שני מטרים הוא הביט לכל הכיוונים. גם למעלה. לא יפתיעו אותו גם בזאת. GUNZLOW  ערסל את התינוק ופסע חזרה למעבה היער.

איזמרלדה החלה לקבל יחס מועדף. לעיתים היא אף הרגישה בת למעמד כלשהו. פעמים ספורות אף קרה שהיא דרשה מבנות לוויתה להביא לה דברים, ולמרות שהן חשקו שיניים, מבוקשה של איזמרלדה התקיים. לרגעים, איזמרלדה חשקה שוב לחיות. אולי היא תצליח לברוח מפה לאחר שתתחבב על גאראם. בחלוף 7 חודשים ו- 3 שבועות, סתם כך באמצע יום קשה כמו כל יום בשבועיים האחרונים, איזמרלדה חשה בפרץ נוזלים על ירכיה. מכיוון שזו לה הפעם השנייה, היא כבר לא נבהלה אלא נשכבה ופקדה על זקיפתה (ובסוגריים נאמר שאיזמרלדה טעתה להחשיבה כבר כמשרתתה) לקרוא לבערחה. במצב הנוכחי, משאלותיה של איזמרלדה נענות. מקץ רגעים לא ארוכים, בערחה הופיעה. בערחה כבר ידעה מה מצפה לה. היא סילקה מהחדר את כל הנוכחים. שעות ספורות לאחר מכן נשמע בכיו של עולל קטן. זכר. בן לגאראם. בערחה הגישה אותו אל חיקה של אימו ועזרה לה להניקו לראשונה. לאחר שעטפה אותם בבגדים נקיים, פתחה את הדלת ושלחה לקרוא לגאראם. לא יצאו אפילו דקות מועטות טרם המסדרונות המו את צעדי ריצתו. גאראם שעט אל החדר בטורקו את הדלת וזעזוע המשקוף. הוא ראה אותו ואז, שלא כדרכו, בעדינות, עם כי בהחלטיות, לקח אותו מאמו. בן זכר. בן כלאיים. יורש ונצר. גאראם חווה פרץ רגש שלא הוכר לו כמעט עד כה. אולי זכר למשהו מהילדות הרחוקה והקצרה שלו. דמעה זלגה מעינו והתגלגלה לצד אפו הפחוס משהו עד שהתנפצה לה על חוד ניבו הבולט. גאראם נחר נחירת שמחה והחל קורא בקול רם זעקות של שמחה. הוא רץ במסדרונות זועק וצועק לשתף את כולם בשמחתו. הערב יהיה משתה. ומתישהו בקרוב, צריך לחגוג בקרב.

חזירים, צבאים, ארנבות, לטאות גדולות ואפילו קוף נצלו מעל מדורה גדולה. לצידם הוגש נזיד של ירקות שורש ומשקה שיכר גרוע. לשולחן המרכזי נסבו אגרוך, גאראם, ובכירי הלוחמים DOGOOSH, MAKRAM, AGKHAD, ו- TURK . בעוד 2 מנשותיו של אגרוך היו סמוכות אליו, בלטה בהיעדרה קולמוש מהשולחן. היא הייתה באמוק ואי אפשר היה להתקרב אליה. שאר השבט נסב מסביב ונהנה מפיסות הבשר הרגילות והנחותות.

עם סיום המשתה, חזר גאראם שמח ומבושם לחדרו. הוא פתח את דלתו וקולמוש שם חיכתה לו. עם פגיון בידה. היא רצה אליו, הניפה את הפגיון כדי לנעוץ אותו בחזהו, אך גאראם, שתוי ככל שהיה הצליח לכפות את ידה בידו. בידו השניה הוא אחז בכתפה ודחף אותה אל הקיר. גאראם חייך חיוך גדול. חיוך של בוז ועליונות, אך גם של זימה. הוא נשק לה נשיקה מלאת תשוקה. היא שמטה את הפגיון מידה והחלה לופתת בצווארו ובראשו ומנשקת אותו בתשוקה חסרת מעצורים. גאראם קרע את בגד העור שלגופה ונצמד אליה. קולמוש קפאה לרגע ואז החלה רועדת. עונג, תשוקה והתרגשות פקדוה והיא לא שלטה בגופה. היא חוותה תחושות הגובלות בטראנס. היא נהנתה והוא היה שלה. רק שלה. מוזר היה הרעש שהיא שמעה פתאום. רעש של ריסוק עצם על גבי אבן. היא ניסתה להבין מה זה אך רק ערפול הגיע למוחה. אורות האח הקטן עומעמו והפכו לפתע אפורים. האפור נהיה אפור יותר והאפור יותר נהיה שחור. גאראם עזב את גולגלתה המנופצת והיא נשמטה על הקרקע. גאראם תהה אם יש לנעוץ את ראשה על כידון, כסימן לאחרים. אבל אף אחד לא ראה מה קרה שם ומה בדיוק התועלת מכך?! אך דרכם של בני גזעו אכזרית היא ולכן הוא בכל זאת עשה זאת. את גופתה של קולמוש השליך לחזיריה. שישמינו קצת החזירים לפני השחיטה.

כמה קילומטרים משם, במעבה היער, ענפים זזו בעדינות והרוח שרקה בעצים. שירה עדינה וחרישית ליוותה את הארוחה. מספר דמויות ישבו יחד וסעדו מכל טוב היער, פירות ועלים, שורשים ופרחים, מאפים ומרקים. דמות אחת, שברירית למראה, החזיקה בתינוק. משהו בו הזכיר אותה, אפילו שלא היה שלה כלל ועיקר. LAILA החזיקה בידה חופן של פירות פטל הבר. היא החוותה כמה תנועות וקידשה את הפירות. לאחר מכן, מוללה בעדינות את אחד הפירות מעל שפתיו של התינוק. הוא קיבל בברכה את צופו של הפרי והבעה של שלווה נסכה על פניו. הלילה, לאחר טקס המעגל יתכסו עצה באשר לתינוק.

כל מי שחלף בחדר היציאה מקומפלקס המנהרות לא יכל שלא להחסיר נשימה נוכח פניה המעוותות של קולמוש שנשקפו אליו מקצה קודקודו של הכידון. אף אחד לא ידע למה, אבל מספר הגרסאות עלה על מספר דרי הקומפלקס כי לכל אחד היה קצת מחשבה משל עצמו והרבה פרשנויות ועיוותים על סיפוריהם של אחרים. חלק חשבו שהתאבדה, חלק חשבו שבגדה. אחרים חשבו שאיזמרלדה עשתה זאת. חלק ניכר חשבו שזה גאראם אבל המניעים היו רבים. היו שני סיפורים מוזרים ביותר. האחד גרס כי התינוק של גאראם חש בקנאתה של קולמוש וקילל אותה למותה. סיפור אחר היה שאחד האלים שלח את אוואטאר שלו לאסוף את נשמתה.

בני כלאיים עוללים, חסרים חלק ממאפייני הגוף של הוריהם בימי חייהם הראשונים. ישנם מקרים ברורים בהם ניתן לראות מיהו מי, אך ישנם גם מקרים בהם קשה יותר, בפרט כאשר הגזעים קרובים יחסית. ומכיוון שברוב המקרים אחד הצדדים להכלאה הוא בן-אדם, הרי שיש דמיון. בפרט אם מדובר בבן-אדם מסוים. לכן בימים הראשונים התקשו חברי המעגל לבחור בשם שיהלום את העולל. דבר אחד הסכימו עליו כולם, תינוק צריך מטפל קבוע בינקותו, לא חשוב מהו המבנה החברתי בו הוא גר. לפיכך LAILA נבחרה להיות אומנתו של התינוק. "אינני מבין את הפשט" אמר GUNZLOW  לליילה. התינוק סומן ע"י שאמאנית של לוסיק, אבל תווי פניו, עדינות ככל שיהיו ועדינות הן בכלל, אינן דומות לאורק ולו בקצת. תמוה אם כן האינטרס של השאמאנית. לדעתי, אמרה ליילה, הוא בן תערובת, אבל לא זורם בו דם אורקים, אלא דם..." היא רצתה לאמר נאצל אך משנזכרה כי גאנזלאו הוא בן אדם היא ציינה בפשטות "עלפים". ליילה חוותה גיל ילדות כנערה חריגה במעט וראתה את הצד הפחות נעים של ילדי בני האדם. היא הרבתה להתבודד ולטייל ביער. אט אט היא למדה להכיר את גאנזלאו ומגיני היער האחרים. ברשותה של אמה, היא נאספה אליהם וחיה חיים שלווים. בחלוף הזמן היא נכנסה אל המעגל, והחלה לראות ולהפנים את נפלאותיו של סילבנוס. הם הרשו לה ללמוד את שפתם, להשתתף בטקסים ובעצם להיות חלק מהם. לאחר תקופה נוספת, סילבנוס בירך אותה והעניק לה כוחות במענה לתפילותיה ולמעשיה. וכעת, אמנם צעירה, היא ניצבת לפני מבחן קשה. להיות אמא. אמנם חורגת, אך בשביל העולל הזה, היא בתפקיד אמא. מקץ כמה לילות קרן שמש הגיעה. היא הייתה יפה כמו באגדות. שערה צחור, ריסיה ארוכים ושיער ראשה מתבדר במשיות. קרנה הבריקה והיא טפחה תלפיה אל עבר גאנזלאו. הוא החווה כלפיה והם החליפו הרבה מילים במבטים אילמים. קרן שמש ניגשה אל התינוק והביטה בו ממושכות. לפתע, ברקו עיניה באור כתום בוהק וקרניים כשל שמש שטפו את הילד. התינוק הרגיש חום ושלווה. עיניו נפקחו לא בבהלה, ונדמה אפילו שחיוך קל נסוב על שפתיו, או אולי זו זוית טבעית של פניו?

גאראם אסף 8 מטובי לוחמיו. או יותר נכון רצה את 8 הבכירים, אולם אגרוך לא הרשה לו לקחת את אגחד ומקרם. "הלילה" גאראם נהם, "הלילה הולכים לצוד גמדים. מי שחוזר בלי ראש, חוזר בלי ראש". 9 לוחמים יצאו לדרך. המסע נמשך 4 לילות, ובימים הם נחו במערות. לכשהגיעו, מצאו שסביב מצודת בלוהאמר היו עמדות משמר בכל כיוון. בסה"כ 4. האורקים נשאו קשתות קצרות. מטח ראשון ממרחק בינוני נשא פרי. 2 חיצים פגעו בזקיף והוא מת בחרש. הלאה לעמדה הבאה, הפעם הם נאלצו ללכת קרוב יותר לטווח הראיה של העמדה. החיצים היו שעונים על מיתרי הקשתות אולם המבטים שהיו נשואים קדימה, הם לא ראו שורש מתפתל אחד, ואחד מהלוחמים מעד עליו והרעיש בנופלו. הזקיף במזרח הפנה את מבטו חודר הלילה אל מקור הרעש ונשמתו נעתקה בראותו 8 קשתות מופנות אליו. ואז נשימתו נעתקה שוב. גאראם סתר לאורק שנפל וזרה בו מבט שמסביר את גורלו הצפוי אם המקרה יישנה. הם הלכו לעמדה הצפונית, 8 ליד קירות המבצר ואחד מאגף קדימה. משהגיע טורק אל חזיתו של השומר, קרא אליו קריאה קלה מרחוק. פעם שהגמד הביט אליו, שוב שרקו החיצים אל המטרה, ושוב הגיעו אליה. 3 למטה, 6 להשיג. או יותר... נותר כעת להגיע רק לעמדה המערבית. ליד השער. המבנה היה גדול ולכן זקיף אחד לא שמע את מותו של משנהו, ומכיוון שהשופר לא נתקע, הכל היה שליו. אבל משהו הטריד את שפמו של ביקור. משהו לא הרגיש לו טוב. הוא התחיל ללכת לפינה הצפון מערבית כדי לקרוא משם לגומור, אולם הוא נדהם לפגוש בדרך 9 אורקים. מרוב בלבול הוא לא ידע אם לשלוף גרזן או שופר. הבלבול עלה לו בזמן יקר.3 אורקים הסתערו עליו קדימה בעוד 6 אחרים מכווני קשתות. חץ אחד פגע בו ופצע אותו ברגלו. 4 חיצים נוספים התעופפו אל חשכת הליל וחץ אחד פגע בגבו של האורק שנפל קודם לכן. יד המקרה? אולי. ביקור הבין מהר מה הולך לקרות ולא היסס שוב ושלף את השופר. הוא הספיק לתקוע בשופר לפני שהאורק הספיק לתקוע בו את חניתו. הכונן שבתוך מבצר בלוהאמר שמע את השופר. מיד הוא צלצל ברשת הפעמונים. כיתת המשמר קפצה וכך גם שאר דרי המבצר. תוך דקות הגיעו מגג המבצר 8 גמדים חמושים בשריונות עור, גרזני קרב ורובי קשת. הם ראו מלמעלה את המתרחש. 6 מהם החלו לשלח חיצים באורקים ושניים אחרים לצפות אל הסביבה ולחפש תגבורת של האויב. 6 הקשתים האורקים השיבו מטחים כלפי מעלה, אולם טורק הבין לאן הסיטואציה עלולה להתגלגל וקרא לחבריו ומנהיגו לסגת. גאראם נהם אליו בבוז. 2 לוחמים נוספים מתים חידדו את הנקודה, ו- 6 האורקים הנותרים החלו לסגת. אולם נסיגתם המחושבת הפכה במהירה למנוסה עת שערי בלוהאמר נפתחו ונחיל של גמדים חדורי מוטיבציה ורוח קרב יצאו לפגוש אותם. מהירותם של האורקים עמדה להם ולאחר שעה היה נדמה להם כי הגמדים איבדו את עקבותם. הם עצרו לנוח. "רק עוד 2" אמר גאראם. נותרנו שישה והרגנו ארבעה. "רק עוד שניים". טורק חשב אחרת. "הם בטח לא מסתובבים לבד ומחכים שנתנפל עליהם" נבח על גאראם. גאראם שלף את חרבו המעוקלת אך טורק שנרתע לאחרו לא היה טירון. הוא מיהר לשלוף בחזרה ופלט " אני עושה זאת מתוך דאגה לך" תשובתו של גאראם הייתה בצורת אבחת חרב חדה. טורק הכה בחרבו של גאראם בסיבוב בלימה, ומיד הפך כיוון ושלף אותה מידו של מנהיגו. טורק זז אחורה מפני כבודו של מנהיגו. "בוא נחזור ונשכח מזה. ממילא הראשים לא בידינו, נוכל לספר שהרגנו עשרה. 2 כל אחד". חשבון לא היה הצד החזק של אורקים אף פעם...גאראם היה אחוז תזזית. דברי הטעם של טורק היו השפלה בעיניו ועל כן לא נותר לו אלא לקחת גרזן מדוגוש. דוגוש תהה לרגע האם זה יכול להיות זמן טוב לעמוד לצידו של טורק יריבו, וביחד להפטר מיורש העצר. להרוג את אגרוך אחר כך זה משחק ילדים. ילדים של אורקים. אולם הכשלון האפשרי הרתיע אותו כמו גם המחשבה מי ימלוך? הוא או טורק? ולכן הוא מצא עצמו חושב תוך כדי שהוא מגיש את הגרזן לגאראם. טורק הבין מה צפוי לו והחל לברוח. גאראם דלק אחריו. טורק היה נבון מספיק כדי למשוך את גאראם, ושאר האורקים חזרה לידיהם של הגמדים. הוא פילל לחשוב שאולי גרם יבין את המלכודת ויעזוב אותו. הוא רץ כל עוד נפשו בו. האורקים רצו אחריו ולכן לא יכלו לירות בו. טורק כבר ראה מרחוק את הגמדים ותהה האם להכנע? (אולם עדיף מוות מלהיות שבוי אצל אויביהם המושבעים) ולכן הסתער עליהם. מטח של רובי קשת כיבד את טורק ואת רודפיו-חבריו. טורק לא הספיק להתקדם הרבה לפני שנפל ומת. שאר האורקים הרגישו עקיצות ברגליהם. עקיצות שהתבררו מקץ כמה צעדים, בשוך האדרנלין כחיצים. הם לא יכלו לרוץ עוד. 4 אורקים נפלו על הארץ רק כדי שראשם יופרד מגופם ע"י גרזנים גמדיים. רק גאראם נשאר בטראנס ולא הרגיש כלום. אבל לאט לאט חושיו חזרו אליו והוא הבין כי נותר לבד במערכה. הוא הסתובב והחל לברוח. הוא הבטיח לעצמו נקמה. במקום חיים במעורה, הוא יקח אנשים ויכבוש את בלוהאמר. הוא רץ מהר עם המחשבה המשמחת בראשו. הוא הרגיש עוד חץ ננעץ בשכמו, אבל המשיך לרוץ. כח הסבל והסיבולת של גאראם היו מרשימים גם בשביל אורק. הוא רץ ורץ ורץ ורץ. עד שנפל. אבל כבר לא היו גמדים מאחוריו. הוא נרדם. באמצע שום מקום, שעה לפני הזריחה.

המשך יבוא......