מידי שבוע נשתדל להביא לכם את סיפורו של "חורק" הבן כלאיים של אורק ובת אנוש וכיצד שיקוץ כזה מנסה להשתלב בעולם אכזר שמסרב לקבל את השונה, עבודתו ופרי יצירתו של "המספר".

"בן כלאיים"- סיפורו של חורק  (חלק 1)

מאת: "המספר"

הסיפור הזה מתחיל כמו סיפורים רבים אחרים.

לא, לא בפונדק שם מתאספים כמה גיבורים TO BE  עם סטטיסטיקות מופרכות,BUILD  מקסימלי ומאבקי אגו שיגיעו לכל המאוחר בסצנה מספר 2.

לא, הסיפור שלנו מתחיל בפשיטה.

להק שלם המובל ע"י בן המנהיג העונה לשם גאראם. גאראם היה לוחם אכזר חובב גרזני ענק.

כשגאראם מניף לעברך את הגרזן, הדבר הנכון הוא להתחמק. בלימה, בין עם מגן ובין עם חרב לא תסיט הרבה ממסלולה ועצמתה של האיבחה, והשריון שלגוף המתגונן עלול להתברר כנשל עורו של לטאיש ותו לא.

גאראם לקח עימו 80 לוחמים לפשיטה. חלקם טובים, וחלקם... לא ממש חשוב אם יחזרו או לא.

לפשיטה זו היו המטרות הרגילות. הרג, ביזה והנאה.

מכיוון שהפשיטה הייתה בלילה, הפתעתם של אנשי היער הייתה מרובה יחסית ולמרות שגאראם רצה יותר עניין בקרב, זה נגמר קל ומהיר ועם מעט נזק ללהקתו.

דברי הערך נלקחו, בהם כסף, זהב, נשק ושיקויים. גאראם ואנשיו לא ידעו להעריך חלק מפריטי הערך כגון כלי נגינה מעוטרים, ציורים ועבודות נוספות.

הילדים הומתו והנשים נאנסו ונרצחו. לאו דווקא בסדר הזה.

למעט אחת, איזמרלדה. היא לא הייתה כמו כולם. משהו בה נראה אחרת, וגאראם מצא את חינה בעיניו, שאגב היו קרובות מדי אחת לרעותה.

גאראם אסף אותה כאחד מפרסיו. לא היו לו תכניות רבות לגביה. איזמרלדה הייתה צפויה לחיים קצרים של שפחה ושפחת מין. ובאופן לא מפתיע זה היה גורלה.

ללא שום עדינות, בשעות לא שעות היה גאראם פוקד אותה ומתייחס אליה בביטול מיד אחרי.

גם נתינים אחרים ניסו לבוא אליה אולם צרחותיה מחרישות האזנים הגיעו לגאראם ובעוד זאקחאן מנסה לחדור אל פרטיותה של איזמרלדה הוא גילה שמחזהו מגיח חוד של חנית שננעץ בגבו. עיניו של זאקחאן נפערו והוא ניסה לפצות פיו לצעוק אך כל שיצא הוא חרחור של דם מעורבב עם נשימותיו האחרונות. עיניו של זאקחאן נסגרו ביחד עם אור חייו.

מאז ידעה איזמרלדה שקט משאר המריעין.

היא הייתה אשה של גבר אחת ושפחה של בת זוגו- קולמוש.

מה שכן הפתיע, הוא המהירות בה בלטה בטנה של איזמרלדה, תוך שבועות ספורים בטנה טפחה, ולאחר מעט פחות משישה חודשים היא כרעה ללדת.

אמנם אין זה נדיר שההריונות בקרב השבט ארכו 7-8 חודשים, אבל זה היה חריג גם על רקע זה. קולמוש, בת זוגו של גאראם צרחה והשתוללה ובערחה, המיילדת של השבט הגיעה. בדרכיה הלא עדינות בערחה סייעה לאיזמרלדה ללדת. העובר, היה ארוך כצפוי אך רך במשקלו ועדין. פניו היו רכות אף יותר והדבר היה צפוי להכעיס, אבל גרוע מכך להביך את גאראם. עוד יותר גרוע, לו אגרוך אביו של גאראם היה יודע על כך, גאראם היה מאבד את מעמדו בקרב השבט, אולי יחד עם חייו.

בעוד איזמרלדה מניקה את ילדה הרך, בערחה חתכה את חבל טבורו וניקתה מעט. היא אף נשאה תפילה קלה ונגעה בידיה ביולדת ומעט אור נשפך עליה והיטיב עימה.

רגעים לא רבים עברו עת שמעו הנוכחות פסיעות כבדות במסדרונות, אלו היו גאראם ומשרתיו.

גאראם פרץ אל החדר בצהלות שמחה שנגדעו חיש מהר משראה את הילד. כיצד קרה כדבר?! בושה וכלימה לשבטו ולדורותיו מעולל שכזה. גאראם נשא מבט כועס על סף טירוף. מבט מזרה אימה. הוא תלש את התינוק מחזה של אמו, זרק אותו אל בערחה ונבח אליה שתפטר ממנו או שתפטר מרוח נשימתה. איזמרלדה לא זכתה ליחס טוב שכזה. הוא סתר לה הלוך והכה עד שאיבדה את כוחותיה.

משנפלה על הרצפה, תשושה, גאראם אנס אותה ותוך זאת היא איבדה אף את הכרתה נוכח הכאבים העזים.

בערחה אמנם היה מבני השבט, אך ליבה היה רך משל בני גזעה. היא לא יכלה לשאת את המחשבה להמית רך שזה עתה נולד. לפיכך היא עטפה אותו מהר בבדים רכים ותחבה אותו לילקוט ליקוט העשבים שלה ויצאה חיש מהר על היער העבות, כביכול ללקט. השומרים לא נתנו דעתם על תכולת תיקה. וטוב שכך, שכן לו היו יודעים מה יש שם, ספק מה היו עושים עם מידע זה. ספק למי היו מוסרים אותו. ספק אם גאראם היה שומע זאת לפני אביו, ספק אם השומרים היו נשארים חיים, ספק אם גאראם...

בערחה שוטטה בקלות עד למעבה היער. היא הכירה את הדרכים ולא פחדה להסתובב גם באור יום. לבערחה היו כוחות משלה, וגם בני שבטה שמרו לה כבוד מסוים על כך, ונרתעו מלבוא עימה במריבה. בארחה הגיעה לטריטוריה של הדב הגדול. היא אמנם לא ידעה לתקשר איתו, אבל ידעה שהוא מכיר את ריחה. היא הורידה את תיקה והוציאה את התינוק. בערחה לא ידעה מה לעשות. מצד אחד, טוב לכולם לו ימות התינוק. מצד שני מצפונה העיק עליה. היא נשאה תפילה השמיימה ובוא בזמן הציתה מדורה קטנה. את אבן הצור שבעזרתה הדליקה את המדורה היא זרקה פנימה. לקראת סיום תפילתה, היא עטתה כפפת עור מצופה שרשראות מתכת עדינות והוציאה בזריזות את האבן מן האש.

מיד כשסיימה את התפילה, האבן להטה באדום של אש וכחול של אור. היא חרטה על חזהו של התינוק את סמלה של LUTHIC – אם המערות, מכשפת ירח הדם, האלה בה האמינה על חזהו של הילד. LUTHIC  הייתה אלה של נשים, חכמת חיים, בריאות ופריון. בערחה לא ידעה בדיוק למה היא עשתה מה שעשתה, אבל כך היה.

ובינתיים, במבנה מערות לא רחוק משם, משהתעוררה איזמרלדה, היא הייתה מושפלת עד אין נשוא. היא רצתה לשים קץ לחייה, אולם גאראם רצה להשביח את זרעו ועל כן הוא נתן את ידיה בשלשלאות וקולמוש הייתה זקיפה עליה רוב שעות היממה. כשגאראם היה מגיע, קולמוש הייתה מתגרה בו ומנסה למשוך אותו עליה. גאראם היה נותן לה את שחשקה, אך מיד כשהיה מוכן, הוא היה מסב ובא על איזמרלדה.

איזמרלדה סבלה פיזית ונפשית מהיותה אסורה ושפחת מין. אולי מהיותה פונדקאית פוטנציאלית ותו לא. היא הבינה שחייה אינם שלה ואינם חיים כלל. היא ייחלה למותה. היא ניסתה לתכנן זאת אך כוחותיה לא עמדו לה אף לזאת.

חודשים על חודשים של אונס יומיומי, השפלות ואף מכות מקולמוש שקנאה בה על היותה המועדפת של גאראם הסתיימו לפתע משבטנה הנצה שוב.

יום חג לגאראם זה היה, ומשכך, איזמרלדה הועברה לחדר פאר. אם אפשר לקרוא פאר לחדר משופע באקלטיקה גנובה או קנויה בסחר חליפין ללא כל טוב של עיצוב במאורה.

יחד עם זאת לאיזמרלה הוצמדו תריסר מבנות השבט, אחיותיו ואחייניותיו של גאראם, שהיו נאמנות למשפחה, וידעו מצוין מהו מחירה של בגידה או התרשלות.

תפקידן היה לדשן את איזמרלדה המעוברת, ולוודא שלא תזיק לעצמה ושתגדל את העובר כדי שיהיה יורש לגאראם.

אגרוך היה זקן וחלש. אולם נתיניו עדיין היו תחת מרותו. גאראם ציפה להעברת השרביט בפועל או בכח... הזרוע... ולשליט הבא, ראוי שיהיה לו יורש משלו, עם דם חזק. דם שיכיל את כוחו של גאראם מחד ותבונה מאידך. תבונה של דם גזע האדם. 

המשך יבוא...